החלטה בתיק בש"פ 5319/13

א.             ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 45310-05-13 ובמ"ת 31005-05-13 מיום 17.7.13 (השופט אבו טהא) ומיום 25.7.13 (סגנית הנשיא דברת), שבגדרן הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הפרשה עניינה שוד.

רקע והליכים

ב.             כנגד העורר, אזרח אריתריאה יליד 1987, ששהה בארץ במסגרת אשרה זמנית, וכנגד אדם נוסף (להלן בנים), הוגש ביום 23.5.13 כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כנטען בכתב האישום, בלילה שבין יום 8.5.13 ליום 9.5.13, בשעה 0215 לערך, עת צעד א.ב. (להלן המתלונן) בסמוך לסניף בנק בקרית מלאכי, ואלף ומאתיים שקלים בכיס חולצתו, הבחינו בו בנים והעורר, שהיתה להם היכרות קודמת עמו, ניגשו אליו, תקפוהו והפילוהו ארצה. כנטען, משניסה העורר ליטול את כספו של המתלונן מכיסו, אחז המתלונן בידו, ובתגובה עיקם בנים את ידו של המתלונן שעה שהעורר נטל את הכסף. נטען, כי מיד לאחר מכן עזבו בנים והעורר את המקום והתרחקו. למשמע קריאותיו של המתלונן לעזרה התקהלו סביבו עוברי אורח והגיעה ניידת משטרה. כנטען בכתב האישום, משהצביע המתלונן על העורר ובנים ודיוח לשוטרים כי הם שדדו אותו, פתחו השניים בריצה, והשוטר אולג חודובקשייב החל לרדוף אחריהם - תחילה באמצעות הניידת ואחר כך ברגל - תוך שהוא קורא להם שוב ושוב שיעצרו. נטען, כי משהשתמש השוטר באקדחו כדי "לנטרל" את בנים (לא פורש כיצד בדיוק), ומשהגיעה תגבורת לסייע לו, נתפס בנים ונעצר, אולם העורר נמלט כשהוא נושא את כספו של המתלונן.

ג.              עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, נוכח המסוכנות שעליה מעידים תקיפת המתלונן על-ידיו וההימלטות העיקשת מפני השוטרים, כמו גם החשש לכך שהעורר ינסה לשבש מהלכי משפט ולהתחמק מן הדין. נטען כדרך בקשות מעין אלה, כי אין בנסיבות חלופה שיהא בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

ד.             ביום 30.5.13 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של העורר. כעולה מן התסקיר מיום 24.6.13, העורר הגיע לארץ דרך סיני. מבין חמשת אחיו מתגורר בארץ אח נוסף. שירות המבחן התרשם, כי העורר חי בתחושת ניכור, נוטה לבודד עצמו מן החברה סביבו, מתקשה לגלות אמפתיה לאחר ונוטה לנהוג באימפולסיביות. עוד התרשם שירות המבחן, כי השיקולים העיקריים המניעים אותו הם חישובי רווח והפסד, וכי הוא בעל כושר הסתגלות טוב לשינויים ויכולת להתפתח במסגרות תפקודיות. כן התרשם השירות, כי אין העורר מבין את ההליך המשפטי שבו הוא נתון, מתקשה להבין את ההשלכות של מעצרו על חייו ואינו נרתע ממנו, וכי הוא מתייחס בצמצום לחומרת התנהגותו האלימה ומרוכז בתחושות הקרבנות של עצמו. שירות המבחן איפוא התרשם, כי רמת הסיכון הנשקפת מן העורר להתנהגות פורצת גבולות ופגיעה באחר גבוהה. שירות המבחן נדרש לחלופת מעצר שהוצעה בבית אחיו הגדול של העורר, השוהה בארץ זה למעלה משלוש שנים, בקריית מלאכי. צוין, כי האח מבין את הנדרש ממנו בתור מפקח, אך אינו ער עד תום למחירים האישיים שיהא עליו לשלם מבחינת הפגיעה בפעילותו השוטפת בהיותו מפקח יחיד, אשר נדרש להתפרנס למחייתו ותומך במשפחתו בארץ מוצאו. נוכח האמור, והואיל וחלופת המעצר המוצעת סמוכה, ככל הנראה, למקום מגוריו של המתלונן, סבר שירות המבחן כי אין בה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מן העורר, ולא בא בהמלצה לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה.

ה.             בדיון שנערך ביום 7.7.13 טען בא כוחו של העורר באשר לקיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, המתלונן יזם את הקטטה לאחר שביקש ליטול מידי בנים כספי מגבית שאסף מקבוצת אריתריאים, אשר סיימו לאכול יחד ושלחוהו לקנות שתיה וסיגריות בעבור כולם. נטען, כי העורר לא היה מעורב בקטטה, אלא רק צופה מן הצד, כמו יתר העדים בתיק. בעקבות טענותיו הורה בית המשפט המחוזי על חקירת שני עדים שתצהיריהם הובאו על ידי ההגנה. ביום 11.7.13 הוסיף בא כוחו של העורר, כי מעורבותו היחידה של העורר בקטטה מלבד צפיה מן הצד, היתה ניסיון להפריד בין הצדדים. עוד הציע להסתפק בהרחקת העורר מקריית מלאכי ובאיסור יצירת קשר עם המתלונן, ולחלופין הציע פיקוח של אח נוסף, כך שהעורר יהא בפיקוח רציף של שניים לסירוגין במשך עשרים וארבע שעות ביממה.

ו.              בהחלטתו מיום 17.7.13 נדרש בית המשפט המחוזי תחילה לחומר החקירה בתיק. הוא סקר את הודעותיהם של המתלונן, של עדי ראיה ושל השוטרים שהגיעו ראשונים למקום הקטטה, כמו גם את העימות שנערך למתלונן עם העורר ובנים. לבסוף נקבע, כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית באשר למיוחס בכתב האישום, שכן הודעתו של המתלונן נתמכת בעימות שנערך, בהודעתו של עד ראיה אובייקטיבי ובדיווחם של השוטרים, בעוד שהודעותיהם של העדים שטוענים כי העורר אך הפריד בין בנים למתלונן, ואשר נתבקשו להעיד על ידי אחיו של העורר ונגבו מהם הודעות לאחר הגשת כתב האישום לבקשת בא כוח העורר ובינם, אינן מתארות גירסה אחידה של השתלשלות האירועים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי המעשים המתוארים בכתב האישום, ונסיבותיהם העובדתיות, מעידים על מסוכנות הנשקפת מהם לשלום הציבור ולמתלונן בפרט, ומקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כן צוין החשש מפני הימלטות העורר מן הדין, נוכח היותו אזרח זר השוהה בישראל מכוח אשרת עבודה זמנית. לבסוף נדרש בית המשפט המחוזי לתסקיר בעניינו של העורר, וציין כי שירות המבחן התרשם שאין בחלופות שהוצעו כדי לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו, ומשכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים, תוך שהוא מותיר את הדלת פתוחה בפניו לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה, ככל שתימצא חלופה מתאימה.

ז.              יום למחרת ההחלטה הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, שבה הוצעה חלופה של מעצר בית ישובי, או לחלופין מעצר בית מלא, במושב סגולה, בפיקוחם של אחי העורר ובן דודו. חלופה זו לא נבחנה על-ידי שירות המבחן. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.7.13 נקבע (סגנית הנשיא דברת), כי אין בחלופה המוצעת כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. בית המשפט המחוזי נדרש לטענה כי אחיו של העורר יהא מוכן להפסיק לעבוד כדי להשגיח עליו, וציין כי אינו מטיל ספק ברצונו הכן של האח לשמש חלופה לעורר, אולם אין הדבר מציאותי הואיל ועליו לתמוך בבני משפחתו. כך גם באשר למפקח השני שהוצע, אשר עובד במשך הלילה וזקוק לשנתו במהלך היום, ומשכך יוותר העורר ללא פיקוח במהלך חלק גדול משעות היום. כן צוין, כי מקום החלופה שהוצעה הוא סמוך לקרית מלאכי, מקום האירוע, וכי בית המשפט לא התרשם שהמפקחים המוצעים ידווחו למשטרה אם יפר העורר את תנאי שחרורו. נוכח האמור נדחתה הבקשה.

הערר והדיון

ח.             מכאן הערר. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מטענות בא כוחו של העורר, באשר להיעדר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו. נאמר, שאף העדות שתמכה, לשיטת בית המשפט, בגרסתו של המתלונן (עדותו של עילאי עוזרי), הזימה את טענות המתלונן לגבי נטילת כסף מכיס חולצתו, ועל פי כל העדויות כולן היה זה המתלונן שיזם את הקטטה, בעוד העורר הפריד בין הצדדים. עוד נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי לתת דעתו למניע הפסול שהנחה את התנהלותו של המתלונן, הואיל ויצא, ככל הנראה, וידיו כספית על ראשו ממקום שבו נוהגים בני הקהילה של העובדים הזרים בקרית מלאכי להמר, שעה שנתון היה להשפעת אלכוהול. בנוסף, לטענתו היה על המשיבה למצות עד תום את חקירת העדים המרובים שהיו במקום, בטרם הגישה את כתב האישום, שכן אז היתה מתבהרת התמונה מתחילה, והיה נחסך מן העורר לעמוד לדין בהליך פלילי. אשר לחלופת המעצר נטען, כי הואיל ואין מאפייני אישיותו של העורר עולים בקנה אחד עם ניסיון לגנוב מאחר ברחוב, ונוכח אורח החיים הנורמטיבי אותו מנהל העורר ומשאין לו עניין עם המתלונן, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לכאורה; וזאת ביתר שאת, נוכח הכרסום הראייתי המהותי הקיים בנדון דידן.

ט.              לשלמות התמונה יצוין, כי ערר שהגיש בנים (בש"פ 5268/13) נידון ביום 30.7.13 בפני השופט פוגלמן, אשר התרשם כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה הוצגה תשתית ראייתית לכאורית למיוחס לבנים בכתב האישום. אשר לחלופה נקבע, כי בנים יהיה רשאי להציע חלופת מעצר נוספת על זו שכבר הוצעה, וזו תיבחן על ידי שירות המבחן. כן נתבקש שירות המבחן להידרש לשאלה האם יש באמצעי של פיקוח אלקטרוני כדי להפיג את מסוכנותו של בנים.

י.              בדיון שבפניי מסר בא כוח העורר כי התיק העיקרי קבוע לחודש ספטמבר. נטען, כי במקום התגרה היו עדים נוספים שלא נחקרו, וכי הם לא ראו שנלקח כסף, וכל שעשה העורר הוא לסייע לבנים לקום מן הארץ. הוסף, כי עד הראיה עוזרי אינו מזכיר בהודעתו את העורר. נטען לחלופה במושב סגולה, ושהערבים יהיו דודו או בן דודו. באת כוח המשיבה הטעימה, כי המתלונן מסר גירסה עקבית לאורך כל הדרך, ותלונתו היתה מיידית. צוין, כי עדות שני העדים שנחקרו בשלב מאוחר סותרת את עדות המתלונן וגם את עדות העד האובייקטיבי עוזרי, וגם בינם לבין עצמם קיימות סתירות. המסוכנות גבוהה, כנטען, ובחלופות שהוצעו אין כדי לאיינה. לבסוף צוין, כי קיים חשש אמיתי להימלטות העורר מן הדין נוכח העובדה שמדובר באזרח מדינה זרה.

הכרעה

י"א.     אדרש תחילה לשאלת קיומן של ראיות לכאורה. לאחר בחינת התשתית הראייתית בתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת תשתית ראיות לכאורה, וקיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט יוביל לביסוס אשמתו של העורר (בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)).

י"ב.     במוקד התשתית העובדתית הודעת המתלונן מיום 9.5.13. המתלונן מסר הודעה מפורטת בתיאורים שאינם מופרזים. ביחס לעורר ציין: הוא "לא תקף אותי, רק לקח לי את הכסף" (עמ' 1, ש' 6). למתלונן נערך עימות עם העורר ועם בנים. בעימות ציין העורר: "אני הלכתי מכות עם (המתלונן - א"ר), כי עמדתי בכניסה לבר ובהרה אמר לי שרוצה לעבור, ובלי לשים לב דחפתי את (המתלונן) ו(המתלונן) שאל אותי מה קרה אתה חזק וכמעט הלכנו מכות ובאו אריתראים תפסו אותי ובנים תפס את (המתלונן), ואחרי זה שמעתי שהם הלכו מכות" (עמ' 3, ש' 42-40); ראו גם שיחת המתלונן למוקד המשטרה. בנים ציין בהודעתו: "האיש שלקח ממנו את הכסף הוא מכיר אותו הוא עובד ביחד איתו אני רק רבתי איתו ולא לקחתי ממנו שום כסף" (הודעה מיום 13.5.13, עמ' 2, ש' 11-10). השוטר אולג שהגיע לאירוע מיד עם התרחשותו ציין: "ראיתי בן אדם שמנופף לי...הצביע לי על חבורה של כחמישה אנשים שחומי עור שהיו כ-10 מטר ממנו ואמר זה עם השחור (בינם - א"ר), והשני עם האדום-שחור כנראה (העורר - א"ר) הם אלו שלקחו לו את הכסף. לציין כי רק שניים מהחבורה ענו לתיאור כאשר הם ראו אותי התחילו לברוח רק שני החשודים לכיוון רחוב סאן דייגו המשכתי אחריהם עם הרכב עד שהם נכנסו לתוך הסמטה...רצתי אחרי החשוד שלבש חולצה שחורה... (בינם - א"ר) הרגשתי מאוים היות בידיו (צ"ל שבידיו - א"ר) היו לבנות (הכוונה מן הסתם ללבנים - א"ר)... (ראו דו"ח פעולה מיום 9.5.13). תדפיס חשבון הבנק של המתלונן מעיד, כי משך מהחשבון הבנק שלו 1,500 ש"ח ביום האירוע, עובדה העולה בקנה אחד עם גירסתו שהיו בכיסו 1,200 ש"ח (ראו גם דו"ח הבדיקה הרפואית, התומך בטענותיו לעניין עצם התקיפה). שני העדים שהודעותיהם נגבו באיחור מסרו, כי העורר אך הפריד בין הניצים, ולא היה שותף לקטטה, ואולם הודעות אלה נמסרו בשלב מאוחר לבקשת אחיו של העורר. דומה כי די באלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית.

י"ג.     המעשים שבהם מואשם העורר, חמורים ומצביעים על מסוכנות. כך גם עולה חשש להימלטות מן הדין. אכן, אין כל אינדיקציה ראייתית ישירה לכוונת הימלטות מן הדין מצידו של העורר. אולם, כבר נקבע כי "אך לעיתים נדירות יעלה בידי התביעה להוכיח במפורש ובמפורט כי בכוונתו של נאשם להימלט מן הדין וברגיל תילמד כוונתו מכלל נסיבות העניין, לרבות ממהותה של העבירה שבה הואשם" (בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר, פ"ד מח(3) 133, 144 (1994)). לא פעם התייחס בית משפט זה לכך שכאשר מרכז חייו של נאשם אינו בישראל, יש לתת את הדעת לעילת ההימלטות מן הדין  ביתר שאת (בש"פ 10599/02 מדינת ישראל נ' קרמרנקו (לא פורסם; 2002)). כך גם בענייננו.

י"ד.     אשר לחלופת המעצר; בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר לא סתם את הגולל על האפשרות שהעורר ישוחרר לחלופת מעצר, ככל שזו תהיה אפקטיבית דיה, סבורני, כי יש מקום לשקול האם בחלופת המעצר שהציע העורר במושב סגולה יהא כדי להפיג ככל האפשר את מסוכנותו ואת החשש להימלטותו מאימת הדין בהינתן הגבלות נוספות כגון איזוק אלקטרוני וערובות כספיות משמעותיות. החלופה במושב סגולה תיבחן איפוא על ידי שירות המבחן בצירוף הגבלות נוספות, והמלצתו תובא בפני בית המשפט המחוזי תוך שבועיים ימים. בימי קיץ וחופשות אלה אני מקדים תודה לשירות המבחן.

ט"ו.     הערר מתקבל איפוא בחלקו כאמור מעלה.

           ניתנה היום, א' באלול תשע"ג (7.8.2013).